גברת לינרו

   Oct  12,  2008  הוספת תגובה הדפס הדפס שתף
כללי

היום המיוחל הגיע. ליום הזה חיכיתי כבר כמה חודשים, עקבתי אחרי הכתבות בעיתונים ושמעתי רכילויות מאנשים שונים. הם אמרו שהיא תגיע בקרוב. אני התחנה הבאה שלה. קבוצת אנשים דיברה על כך בתחנת האוטובוס. הם אמרו שהיא לעולם לא מרוצה. נדהמתי לשמוע שאפילו אנדרו, לא הצליח לרצות אותה. זה מותיר לה רק אותי.אחרון הציירים בעיירה. היא הלכה לכולם, לכל אויביי, לכל חבריי, לכל שכניי. אף אחד לא הצליח לרצות אותה. טירסן אף הוסיף ואמר שיופייה אינו מגיע לשמיים, לקרקע דווקא כן. אני זוכר בדיוק איך זה התחיל. לא מזמן רצו שמועות על אישה שהציעה לתת מיליון מטבעות מכספה לצייר שיצייר אותה בצורה הטובה ביותר. מאז כל הציירים יישרו את עניבותיהם, חידשו את ציודם וניגשו לעבודה בידיים רועדות מרוב אושר. אף אחד לא האמין כשהיא קטלה כל אחד ואחד מהציירים. רגשות טינה עברו בין צייר אחד לשני. כל אחד ייחל לאחר שגם אותו היא תכשיל. באותו הזמן, חקרתי כל אחד מהציורים וחיוך שומר סוד תפס את שפתיי.

הדלת נפתחה בחריקה צורמת. בפתח בייתי ראיתי אותה עומדת. היא ניגשה אליי והציגה את עצמה כגברת לינרו. נשקתי לידה והזמנתי אותה לשבת. “אני בטוחה שכבר שמעת מדוע באתי הנה” החלה לומר בקול צלול. “שמעתי” הגשתי לה כוס גדושה ביין אדום ישן. “ובכל זאת, אומר לך כך,” היא לגמה מהיין ובחנה את טעמו המתקתק, “אני רוצה שתצייר אותי כאישה היפה ביותר, ובתמורה תקבל חלק נכבד מכספי”. היא שילבה את ידייה והמתינה לתשובתי.

“אני מסכים להצעה” לחצתי את ידה כסמל הבטחה. “עימדי כאן בבקשה” סימנתי לה לשבת על כיסא עץ ישן אשר עמד לפני החלון. ידעתי שפניה יקבלו את הצללים הנכונים מהשמש אם תשב שם. תמיד הערצתי את היופי הנשי. אך כשהבטתי בפניה יופייה היה המכוער ביותר שראיתי מימיי.

נעמדתי מול הקנבס שנותר לבן כבר זמן רב ובחנתי אותה מכף ורגל ועד ראש. בדרך כלל הייתי מסוגל לחבר בין כל נקודות היופי אצל האדם ולהעצים אותם בציור, כך שהציור היה הופך לממלכה שלמה של יופי. אותו האדם היה מתלהב מהציור ומשלם לי אלפי פאונדים, אך לא במקרה הזה.

איני יודע כמה סרקתי אותה בעיניי, אך לא יכולתי ללקט אפילו נקודה אחת של יופי. היא מצידה, ישבה שלווה עם הבעה נטולת רגש. היא הייתה אטומה כחוסמת את כל היופי בעולם, שחס וחלילה לא יגע בה. בדימיוני כבר רצו הקולות, “גסטון, אחרון הציירים נכשל גם כן”. ראיתי את מבטיהם מלאי הטינה של כל תושבי העיירה. הרגשתי את הכישלון בליבי ולקחתי את המכחול ביד רועדת. עירבבתי כמה צבעים, לנסות לקבל גוון התחלתי שייסמל את צבע עורה. הגוון המתאים לא התקבל. הנחתי את המכחול בצינצנת המים והתקרבתי אליה. נעמדתי על ברכיי, קרבתי את פניי לפניה ונדהמתי לגלות שהיא האישה היפה ביותר שראיתי מיימי. יופייה המכוער הלם אותה כמו שלא יכל להלום אף אישה אחרת. היא הייתה צעירה, כל החיים עומדים לפנייה.

נזכרתי בציורים ששאר חבריי למקצוע יצרו. הם לא ראו את אשר אני ראיתי. הם ציירו אישה יפה, בעלת עיניים בורקות או איפור יוקרתי. הם ציירו שקר, זיוף. העברתי את אצבעותיי על עורה החיוור, רק כדי להרגיש את המרקם המכוער. נעמדתי על רגליי ולקחתי מכחול חדש.

ציירתי את שפתיה הדקות כמו קווים ישרים , את אפה הסולד ועינייה האטומות. העלתי בציור את כל הרגש שנותר בליבי מאותו הרגע שבו נכנסה לבייתי. גוונים וצבעים החלו להופיע בציור, הכל נמשך כמו פאזל שמאחוריו מסתתר רגש עמוק. לכדתי את כל הכיעור הטמון בה, אותו הכיעור שהלם אותה. הכיעור היפה ביותר שראיתי. הקווים ומערבולות הצבעים היו כמלכי הציור, נתתי למכחול לשוטט על גבי הדף כמעט בכוחות עצמו. הרמוניה שלמה של צבעים נמרחו על גבי הציור, יוצרים יצירה אמיתית עם כל הכוונות הנכונות.

עמלתי המון על אותו ציור מיוחל. הזעתי כמו חמור בעונת הקיץ.

סיימתי את הציור כאשר נישמתי כמעט נוטשת את גופי. לא זכור לי שעבדתי כל כך קשה על ציור אחד.

“גברת לינרו, הציור מוכן” הרמתי את הציור והצבתי אותו בפניה. עברו כמה שניות של דממה. שניות שנראו כמו נצח. ליבי כמעט צנח למכנסיי עד אשר היא פתחה את פיה ואמרה “הצלחת גסטון”. חיוך נפרש על פניי. מחשבות עשירות חלפו במוחי. תיכננתי לצאת למסעדה היקרה ביותר וכמעט הצלחתי להרגיש את טעמם של מאכלי הגורמה. היא נתנה לי שק כבד ויצאה מבייתי עם הציור. פתחתי את השק ונחרדתי לגלות שכולו מלא באבנים עם פתק קטן.

‘זהו סודו של היופי’.

כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (5 הצבעות)
Loading...

תגובות (2)

  1. שרון says:

    מדהים יש כישרון…. תמשיך ככה עוד תגיע/י רחוק

  2. רומי says:

    ממש סוחף,אפשר להמשיך לכתוב אפילו רומן שלם.
    נהנתי מאוד…

הוסף תגובה !