מסע רוחני אל האושר

 MrX  יוני  01,  2008  הוספת תגובה הדפס הדפס שתף
רוחניות

זהו הסיפור של חבר קרוב שלי, אך הוא אינו יכול לכתוב אותו בעצמו.

וכך אני כותב אותו בשמו- מפיו…

" לא הרבה אנשים עושים שינוי דראסטי בחייהם בגלל חלום, אני מאלה שכן השתנו להם החיים מקצה לקצה, כפשוטו דווקא מחלום…

עברתי ילדות די רגילה, הילד הקטן במשפחה מאוד פתוחה. תמיד היה שמח בבית אע"פ שהיו קשיים פה ושם. המסורת היחידה שהייתה לנו: אמא מדליקה נרות שבת, אבא מקדש על היין בוצע את החלות, ולאחר מכן יושבים יחדיו ורואים טלויזיה (אז זה היה שחור לבן וערוץ אחד בלבד). גדלתי במרכז קרוב לים, שהיה חלק בלתי נפרד ממני. למדתי בכמה בתי ספר ותמיד היו לי חברים, מן ילד שמתחבר מהר כך הייתי, כך אני היום, וכמו שאתם רואים ילדות פשוטה ומאוד נחמדה. בילדותי היתה לי בעיה , הייתי מה שנקרא "חולה ירח" (אדם שקם מתוך שינה, מתהלך, מדבר וכו') אף אחד לא ייחס לזה עניין מיוחד. בנוסף היתה לי בעיה להתמיד במסגרות: ביה"ס, חוגים… מה שכן נדבקתי בים, הייתי הולך לגלוש בכל עונות השנה, אהבתי לשבת במים להסתכל על קו האופק ולחכות לקבוצת הגלים הבאה. הרגשתי שזה ממלא אותי… ועדיין היתה לי את בעיית המסגרת. פשוט לא יכולתי להתמיד, איך אמרו הפסיכולוגים "פוטנציאל לא מנוצל" ככה הרגשתי כאילו שיש לי יעוד אחר, אבל לא ידעתי מה. אבא שלי שיחיה תמך בי רבות ובזכותו סיימתי 12 שנות לימוד (בקושי רב). אז הגיע זמן הגיוס לצה"ל, באתי מוכן מאוד, מלא מוטיבציה רציתי רק "קרבי", ובמיוחד רציתי להיות בחיל הנדסה קרבית (כמו אחי הגדול). את השבירה הראשונה שלי קיבלתי מזה שהבטיחו לי את היחידה הנ"ל ובסוף שלחו אותי לשריון. פחדתי לעשות בעיות אז הלכתי, עברתי טירונות ובמקצועיות נשברתי וברחתי. ישבתי בכלא הצבאי ועברתי ליחידה קרוב לבית. וכך, לאחר עליות וירידות (יותר ירידות) מצאתי את עצמי אחרי סורג ובריח והגעתי להחלטה שגם המסגרת הזאת לא בשבילי. התגעגעתי לים, לריח המלח, לקו האופק ולרוחניות שבזה… השתחררתי מצה"ל וניסיתי "לחפש" את עצמי, הרגשתי שיש איזה יעוד, אבל מה? לא ידעתי! עברתי מעבודה לעבודה, אהבתי לעבוד עם אנשים, נהלתי פאב עבדתי כבארמן בבתי קפה מוכרים, אבל עדיין זה לא היה זה. אז קיבלתי הצעה לנסוע לחו"ל, שם היתה לי הזדמנות להכיר הרבה חברים שכבר טיילו ונסעו בכל כדור הארץ. הסיפורים היו מהממים וגם התמונות, אז חשבתי אולי שם אמצא את מבוקשי, את אותו אושר רוחני. באתי לארץ, והפעם עבדתי ברצינות. חסכתי כסף ונסעתי להודו. הודו תמיד קסמה לי שילוב של ריחות, מראות, האפשרות הזאת לטייל לבד בעולם ולחפש את אשר חפצה נפשי: את הרוחניות ואת האושר הפנימי, אבל גם זה נגמר. חזרתי לארץ והתחלתי מחדש ממש בקושי רב. את ההבזק הראשון קבלתי בדמות חבר ילדות שחזר בתשובה, שהיה מתכתב איתי ומוסר לי רשמים מהישיבה ומחיי התורה.אבל זה היה נראה לי מאוד רחוק. הייתי באמצע פרוייקט עם חברים להקים להקת "טראנס". יחד עם זה עבדתי בעבודות שונות למחייתי, ועדיין חפשתי את האושר לא ידעתי איפה לחפש… חברים טובים חיברו אותי עם קרובה שלהם, הקשר התהדק ובשלב מסוים החלטנו להתחתן במחשבה ש"אולי כאן טמון האושר": בית, אישה, ילדים… התחלתי לעבוד בחברת הפקות, והייתי מפעיל תאטרון בובות. שיתי הופעות בכל הארץ ןלכל המגזרים. בנוסף התחלתי להניח תפילין, דבר שלא היה זר בשבילי, אבל אז חזרו גם ההתקפים של "מחלת הירח": הייתי קם בלילות ומדבר בשפה לא ברורה. הייתי מוצא את עצמי עומד בחדר סתם כך, לא היה לי פרוש לדבר הזה. יי הנישואין לא הלכו לי טוב, לא הייתי "מודרך" לא הבנתי מה זה נישואין ואיך צריך לכבד את האישה וכו', הייתי עסוק באנוכיות, בעצמי.נולדה לי בת מתוקה (היו לנו תאומים אך אחד מהם נפתר בהריון), נולדה לתוך מציאות עגומה, לא הסתדרנו ביחד בגלל הסיבות הנ"ל. בסופו של דבר התגרשנו… התפרקתי לגורמים, מליון שאלות עלו בראשי: למה לא הולך לי? למה אני עושה מספר צעדים וכושל? למה אין לי מזל? למה? למה? עברתי לגור לבד, את הנחמה שלי מצאתי בקריאת תהילים ובהנחת תפילין, הלב שלי נשבר. את בתי ראיתי הרבה פעמיים בשבוע וכבר התחלתי להתאושש, בהחלטה שאין יאוש וצריך להמשיך להתקדם בחיים. התחלתי להתאמן במכון כושר, הכרתי בחורה נחמדה מאוד, הייתי קורא תהילים (בלב שמח), והכל היה נראה שאולי יש עוד סיכוי למצוא את האושר… חזרו לי ההתקפים, הייתי מתעורר, ישן, לא ישן ראיתי דמויות מפחידות. הייתי קם בבהלה ואומר קריאת "שמע ישראל", אולי בגלל הדימיונות כך אמרתי לעצמי. לילה אחד חלמתי חלום, חלום נורא, לא ידעתי מי זה היה אבל הוא בא אליי עם סכין חדה וחתך אותי "למטה". הרגשתי כאבים איומים, ואמר "אם לא תשנה את מעשיך אתה גמור…". קמתי בבוקר מזועזע מהחלום, אך יותר מזועזע מהכאבים שעדיין היו לי. נפשי היתה עגומה במשך כל היום. החלטנו לנסוע לסיני: אני, חברתי ועוד חבר. כמה ימים לפני הנסיעה חלמתי בהקיץ, ואני רואה את העמוד הראשון בעיתון ידוע ובו כתבה על אוטובוס שהתהפך בדרך לבאר שבע, ועל הרוגים וגם אני בניהם. התקשרתי לחבר מירושלים שהפנה אותי לרב. סיפרתי לו על החלומות, הרב ביקש ממני לבטל את הנסיעה וגם לעשות "הטבת חלום" (טקס שעושים בבית הכנסת לבטל את החלום). כשנכנסתי לבית הכנסת אמרו לי להוציא את ספר התורה. התפללתי ביחד איתם (למרות שלא ידעתי איך). כשיצאתי הרגשתי מאוד טוב, תחושה של רוחניות גבוהה. בליבי עלתה החלטה לפקוד את בית הכנסת בכל התפילות. הייתי מגיע עם כיפה בכיס וכמובן כמו בכל מקום הכרתי חברים חדשים, אבל קצת שונים ממה שהכרתי עד אז. שמעתי שעורי תורה אך עדיין לא הרגשתי שזה הדבר הנכון, ששם זה האושר האמיתי. החלטתי לשמור שבת, שמעתי שזה היום הכי רוחני, אבל ניקר בי הספק… לאחר שישה שבתות התארחתי אצל הוריי, עם בתי. בדר"כ הייתי מסדר את האורות בביתי (אסור להדליק ולכבות את האורות בשבת), אך לאחר שסיימנו את סעודת השבת ונסעתי לביתי ראיתי שהוא חשוך והבנתי שבאותה שבת שכחתי לעשות זאת. בטבעיות חזרתי לבית הוריי ושם ישנתי. בארבע לפנות בוקר אמא שלי העירה אותי "אבא לא מרגיש טוב" כך אמרה. כשראיתי את אבי משהו בתוכי אמר לי שהוא באמצע התקף לב. לקחתי אותו למיטתו, השכבתי אותו ועשיתי לו עיסוי בחזה. לא ידעתי מה לעשות. ראיתי שצבע עורו משתנה ואז הוא צעק לאימי "אני גמרתי". אמא נבהלה ויצאה מהבית, ואז נכנסו צוות מד"א ייצבו את מצבו ולקחו אותו לביה"ח. לא ידעתי מה לעשות, הורדתי את הכיפה, החזרתי את ביתי לאימה ונסעתי לבית החולים. כאשר התאפשר נכנסנו לאבא, באיזשהו שלב אחיי ואימי יצאו ונשארתי איתו לבד, שאלתי אותו," אבא מה באמת עברת בזמן זה?" ענה לי אבי "ראיתי אתכם קטנים והרגשתי שאני יוצא מהגוף שלי, ואז שמעתי את עצמי אומר: זה עדיין לא הזמן…" אבא שלי הוא אדם מאוד רציונלי, ולא חי בדמיונות, בשבילי זו הייתה החותמת! אבא שלי סיפר לי את מה שלמדתי בספר "הזהר הקדוש" על יציאת הנשמה ומה שהיא עוברת. תקופה מסויימת ניהלתי את העסק של אבא שלי, אך מהר הבנתי שהדרך הרוחנית בה בחרתי לא מתאימה לתעסוקה כזו. בורא עולם גילגל שאגיע לזרועותי של הרב שלי, היקר מכל אדם, הרב שלום הרוש שליט"א, ולדרכו המדהימה של רבי נחמן מברסלב. בעקבותיי חזרה גם חברתי בתשובה, היום אישתי ואמא של ילדינו.

היום, לאחר 10 שנים בערך, ברור לי שמצאתי את האושר האמיתי, אותו אני חולק עם ידידיי ומכריי מהעבר ומההווה, בארץ ובחו"ל. ובאמת סיפר רבי נחמן את מהלך חיי, ועוד חיי אנשים רבים, אם לא כולם ע"י משל נפלא:

בכפר קטן חי יהודי בשם יעקב, חיים לא קלים היו לו. לילה אחד חלם יעקב, והנה מתחת לגשר גדול בעיר וינה מונח אוצר גדול.

בבוקר התעורר, אך לא ייחס לכך חשיבות יתרה. החלום חזר ונשנה עד שקיבל החלטה לנסוע לוינה.

כאשר הגיע לעיר הגדולה, חיפש ומצא את הגשר הנפלא, אך מתחת לגשר עמד לו שוטר לא נע ולא זע, כיצד יגיע לאוצר?

כאשר ראה אותו השוטר הולך וחוזר, ניגש אליו ואמר לו "מה אתה מחפש פה יהוד?"

מתוך פחד סיפר לו יעקב את החלום שחלם…

פרץ השוטר בצחוק ואמר, "יהודי שוטה, הלא גם אני חלמתי שבכפר קטן בבית של יעקב מונח מתחת לתנור אוצא גדול,

אבל מי מתייחס לחלום?"

הבין יעקב את אשר אמר לו השוטר חזר לביתו, החל לחפור מתחת לתנור, ומצא את האוצר הנפלא

זה המשל, וזה הנמשל- האושר הוא הדבר הכי קרוב אליך, אז מה צריך בכלל לחפש……"

כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (21 הצבעות)
Loading ... Loading ...

תגובות (5)

  1. מאת e26:

    לפעמים מחפשים במקומות הלא נכונים, והדרך אל האושר היא הרבה יותר קצרה… ותחשבו על זה…

  2. מאת light1:

    ריגשת אותי מאוד…באיזה שהוא מקום אני יכולה להבין את המסע הזה שאנחנו עושים ,של החיפוש אחר האושר, שאני שרויה בו בעצמי. מקווה ורוצה להאמין שהוא מחכה לי ממש מעבר לפינה, כמו מסקנת הסיפור שלך..

  3. מאת goral:

    סיפור מרתק ומדהים

  4. מאת רחלי:

    האושר נימצא לנו ממש מתחת לאף,
    מה שמעניין כשנגיע לרגע האושר
    נגלה שאין מה לחפש,
    אנו כבר שם
    ולמעשה תמיד היינו
    מאושרים.

  5. מאת ליאון:

    איך איך היה לך אומץ לעזוב הכל ולחזור בתשובה?

הוסף תגובה !