פרידה בתחנת הרכבת

עמדנו שם, בתחנת הרכבת, יודעים ששנים יעברו עד שניפגש שוב. היא עלתה על הרכבת, הסתכלה אחורה, וחייכה.

החיוך הזה שבר אותי. כי ידעתי שמאחורי החיוך יש דמעות. כמו שלי.

הרכבת נעה, ואני נשארתי שם, לבד על הרציף, עם ריח הבושם שלה עדיין באוויר.