ים של דמעות

בעידן של מסכים והודעות, שכחנו איך לדבר באמת.התחלתי לעשות משהו פשוט - להסתכל לאנשים בעיניים כשאני מדבר איתם. לשים את הטלפון בצד. להקשיב באמת.השינוי היה מדהים. הקשרים שלי העמיקו, ואני מרגיש פחות בודד. ח...

הוא נראה כועס כל הזמן. הקולגה שכולם נמנעו ממנו. גם אני.יום אחד ישבתי לידו בהפסקה ושאלתי איך הוא. ואז הוא התפרק. סיפר על האישה החולה, על הילדים, על הפחד.מאז אני מבין - מאחורי כל התנהגות יש סיפור. לפני ...

החרדה שלטה בי שנים. לא יכולתי לצאת מהבית, לפגוש אנשים, לחיות.התחלתי טיפול, למדתי לנשום, למדתי להכיר את הפחדים שלי.היום החרדה עדיין שם, אבל היא לא שולטת בי יותר. מצאתי שלום פנימי שלא ידעתי שקיים.

השכן שלי היה פליט. ברח מהמלחמה במדינה שלו. כולם בבניין התעלמו ממנו.התחלתי לדבר איתו. שמעתי את הסיפור שלו. על הבית שאיבד, על המשפחה שנשארה מאחור.היום הוא החבר הכי טוב שלי. והוא לימד אותי שכולנו בני אדם...

יש מקומות בנפש שאף אחד לא מכיר. מעמקים שאני מסתיר מכולם.שם גרים הפחדים הכי גדולים שלי, הסודות הכי כהים, המחשבות שאני מתבייש בהן.אבל למדתי שגם בחושך הזה אני לא לבד. כולנו מסתירים משהו. כולנו בני אדם.

סבתא השאירה לי את המראה הישנה בצוואה. "שמרי עליה", היא כתבה. "אבל אל תסתכלי בה בלילה".כמובן שהסתכלתי. וראיתי את עצמי - אבל לא בדיוק. הדמות במראה חייכה, למרות שאני לא חייכתי.עכשיו היא יוצאת מהמראה כל ל...

לפעמים הכל פשוט יותר מדי. העבודה, המשפחה, הציפיות - הכל מתנפל בבת אחת.באותם רגעים אני רוצה לברוח. להיעלם. להפסיק.אבל למדתי לקחת נשימה. להתמקד בדבר אחד. צעד אחד. ולאט לאט, הכל נהיה אפשרי שוב.

השקעתי שנתיים בפרויקט שנכשל. הכל ירד לטמיון. חשבתי שזה הסוף.אבל הכישלון הזה לימד אותי יותר מכל הצלחה. למדתי על עצמי, על אנשים, על עסקים.היום אני מצליח כי נכשלתי אז. כל כישלון הוא רק צעד בדרך.

יש דברים שאני נושא איתי שנים. משאות כבדים שאף אחד לא רואה.אחריות, דאגות, פחדים - הכל נערם על הכתפיים שלי עד שכמעט לא יכולתי לזוז.לאט לאט אני לומד להוריד חלק מהמשא. לבקש עזרה. לא לשאת הכל לבד.