יש מקום בתוכי שאני מפחד ללכת אליו.
הוא שם תמיד, ממתין בפינה החשוכה של המוח שלי. רוב הזמן אני מצליח להתעלם ממנו, לעסוק בדברים אחרים, להסיח את הדעת. אבל בלילות, כשהכל שקט והעולם ישן, הוא מתחיל לזוז. הוא מתקרב אלי, לוחש דברים שאני לא רוצה לשמוע.
המקום הזה מלא בדברים שדחקתי לשם - פחדים שלא דיברתי עליהם, כעסים שבלעתי, עצב
