איבדתי את עצמי לאט לאט, בלי לשים לב. התחלתי לעשות דברים שאחרים רצו - ללמוד מה שההורים בחרו, לעבוד במקום שהזוגיות דרשה, להיות מה שהחברה ציפתה. שנה אחר שנה, שכבה אחר שכבה, עד שיום אחד הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את מי שראיתי.
השאלה שרדפה אותי הייתה פשוטה וקשה: מי אני באמת? מה אני רוצה? מה אני אוהב? לא ידעתי לענות. כל התשובות שלי היו מה שאחרים רצו לשמוע, לא מה שבאמת הרגשתי.
