לפעמים הנקודות מתחברות לקו,
לפעמים הן מתחברות, עדיין לא עכשיו.
לפעמים הכוכבים זוהרים, לפעמים הם רק שם.
לפעמים ממשיכים ללכת גם כשלא יודעים לאן.
לפעמים יש מילים אבל אין מה לומר.
מתישהו הכל יתחבר,
מתישהו הכל יתבהר.
אני מחפש את השקט בתוך הקצב,
אולי אני מחפש את הקצב בתוך השקט.
אני בתקופה של התבוננות, המתנה.
תקופה של אורך נשימה,
דברים טובים יגיעו בזמנם.
לפעמים הנקודות הן עדיין לא קו.
לפעמים החושך מסנוור כל-כך.
יש משהו אמיתי שהוא עדיין לא חדש.
יגיע זמנו להיות של כולם.
זה הרגע שלפני הזריחה, שהחושך כבר פינה את מקומו והשמש עדיין לא עלתה.
יש אווירה של שינוי, תחושה פנימית של אמונה.
אולי עדיין זה לא הזמן.
אני רוצה לזרוח, אבל עדיין לא מוכן.
זאת תקופה מרגשת, בשלות השכל וטריות הרגש.
זה מופלא, זה עלול להיות מורכב.
אני מפחד לנסות, אך יודע שאצליח.
זה לא יחזור.
תמיד תהיה הפעם הראשונה שבה לא הצלתי לאלף את הפרפרים שברגש.
אני מצמיח שורשים, לא רואים אבל מרגישים אותם.
לפעמים הקו הוא רק מחשבה, חיבור מלאכותי בין נקודות קיימות.
