עמדתי בתור לקופה בסופר אחרי יום עבודה ארוך ומתיש. הסוג של יום שבו כל דבר קטן מעצבן - הפקק בדרך, המייל מהבוס, הקולגה שלא הפסיק לדבר על עצמו. רציתי רק לשלם ולחזור הביתה, לסגור דלת ולשכוח מהעולם.
לפניי בתור עמדה אמא צעירה עם ילדה קטנה, בערך בת שלוש. הילדה ישבה בעגלת הקניות, רגליים מתנדנדות, עיניים סוקרות את העולם בסקרנות אינסופית. ואז היא הסתובבה, ראתה אותי, והעניקה לי את החיוך הכי גדול והכי כן שראיתי בחיים.
