אנחנו גרים בבית הזה כבר עשרים שנה. בית פרטי ישן עם שתי קומות ועליית גג שאף אחד לא עולה אליה. ההורים שלי אחסנו שם קופסאות ישנות, ריהוט שבור, דברים שאף אחד לא צריך אבל אף אחד לא רוצה לזרוק. הדלת לעלייה הייתה תמיד סגורה, ואף אחד לא חשב על זה פעמיים.
עד שהתחלנו לשמוע את הצעדים.
זה התחיל לפני כחודש. שעתיים בלילה, בדיוק, צעדים מעל חדר ההורים. לא רעשי עכברים או ציפורים. צעדים של אדם. כבדים, קצביים, הולכים מצד לצד של העלייה.
