כולם דיברו עליה. הבחורה החדשה בעבודה, עם הבגדים המוזרים והמבטא הזר. ישבה לבד בהפסקות, לא דיברה עם אף אחד, נראתה תמיד קצת אבודה. הלחישות במסדרונות היו רעילות - "מוזרה", "לא מתאימה", "למה בכלל קיבלו אותה".
ולמרבה הבושה, גם אני שפטתי. לא בקול רם, לא ללחישות, אבל בראש שלי - כן. הסתכלתי עליה וחשבתי שאני יודע מי היא בלי לדבר איתה אפילו מילה.
יום אחד במקרה ישבנו ביחד בהפסקה.
