המסיבה הייתה בעיצומה. מוזיקה רועשת, אנשים צוחקים, כוסות מצלצלות. מישהי מהעבודה חגגה יום הולדת שלושים, והמשרד כולו היה שם. אני עמדתי בפינה עם כוס יין שכבר התחממה ביד, מחייך כשמישהו מסתכל, מהנהן כשמישהו אומר משהו. אבל בפנים? בפנים הייתי ריק לגמרי.
זה תחושה קשה להסביר - להיות מוקף בעשרות אנשים ולהרגיש לבד יותר מאשר בחדר ריק. כולם נראו שמחים, מחוברים, חלק ממשהו. ואני? אני הרגשתי כמו צופה מבחוץ, מסתכל דרך חלון על חיים שלא שייכים לי.
