גדלתי בבית שבו גברים לא בוכים. אבא שלי היה מהדור הישן, מהאנשים שחושבים שרגשות זה דבר שנשים עושות. "תהיה גבר," הוא אמר כל פעם שעיניי התלחלחו. "תתגבר לבד," הוא אמר כל פעם שהייתי צריך עזרה. הפנמתי את המסר - לבקש עזרה זה סימן לחולשה, וחולשה זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות.
אז כשההתמוטטות הגיעה, נשאתי אותה לבד. חודשים של לא לישון, של לא לאכול, של מחשבות שאני מתבייש אפילו להודות שהיו.
