שנים כעסתי על אמא. על הביקורת המתמדת - על הבגדים שלי, על השיער שלי, על הציונים שלי. על השאלות המציקות - למה לא התחתנת עוד, למה לא לומד יותר, למה לא מתקדם בעבודה. על הציפיות שתמיד היו גבוהות מדי, על הדרישות שאף פעם לא נגמרו. הרגשתי שמה שאני עושה אף פעם לא מספיק טוב בשבילה.
ואז נולדה לי בת.
בלילה הראשון בבית החולים, ישבתי לידה וצפיתי בה ישנה. יצור כל כך קטן, כל כך פגיע, כל כך תלוי בי.
