שלושה ימים של גשם. שלושה ימים שאני יושב ליד החלון ומסתכל על הטיפות שזולגות.כל טיפה כמו זיכרון. של ימים יפים יותר. של אנשים שכבר לא איתי. של חלומות ששקעו.אולי מחר השמש תזרח. אולי. אבל היום, הגשם ואני -...

שנים נשאתי את הכעס בלב. על מי שפגע בי, על מי שעזב, על מי שאכזב.יום אחד הבנתי שהכעס הזה מרעיל רק אותי. הם המשיכו בחייהם, ואני נשארתי תקוע.למדתי שסליחה היא לא בשביל האחר. היא בשביל עצמך. שחררתי, ולראשונ...

אני עייף. לא רק פיזית - נפשית. עייף מלהיאבק, מלהתאמץ, מלנסות.התשישות הזו היא עמוקה. היא בעצמות, בנשמה. אי אפשר לישון אותה.אבל אני לומד לנוח. לתת לעצמי רגע. כי גם גיבורים צריכים לעצור לפעמים.

מצאתי את המכתב בין הדפים של הספר שלה. מכתב שכתבתי לפני שנים ולא העזתי לשלוח."את האור שלי", כתבתי. "בלעדייך הכל אפור".עכשיו היא כבר לא פה, והמכתב הזה יישאר לנצח בלי תשובה. אם רק הייתי אמיץ יותר.

ליבי פעם כל כך חזק שחשבתי שכולם שומעים. עמדתי שם, על ברך אחת, עם הטבעת ביד, וחיכיתי לתשובה.והיא אמרה כן. כן! הדמעות זלגו לשנינו, אנשים מסביב מחאו כפיים, ואני הרגשתי שאני האדם הכי מאושר בעולם.זה היה הר...

עישנתי 20 שנה. ניסיתי להפסיק עשרות פעמים ונכשלתי.אבל לא ויתרתי. כל כישלון לימד אותי משהו חדש. עד שיום אחד - הצלחתי.היום אני שלוש שנים ללא סיגריה. והשינוי הזה לימד אותי שאני יכול לשנות כל דבר בחיים שלי...

הוא ישב על הספסל בפארק, לבוש בגדים ישנים. עברתי לידו כל יום בלי להסתכל.יום אחד הוא עצר אותי. "יש לך רגע?" שאל. ושיתף אותי בחוכמה שלו."הכל זמני", הוא אמר. "גם הרע וגם הטוב. אז תהנה מהטוב ותחזיק מעמד בר...

זה היה יום חורפי קר כשקיבלתי את השיחה. סבתא הלכה. עד היום אני זוכר את הריח של העוגיות שהיא אפתה, את החיבוקים החמים שלה, את הסיפורים שסיפרה לי לפני השינה.היא הייתה האור שלי. תמיד ידעה מה להגיד, תמיד הי...

הרגשתי לבד גם כשהייתי מוקף באנשים. אף אחד לא הבין, אף אחד לא ראה.החושך הזה היה רק שלי. הנשאתי אותו לבד, בשקט, בלי שאף אחד ידע.אבל לאט לאט למדתי לבקש עזרה. לפתוח את הפה. ולגלות שאני לא לבד כמו שחשבתי.