פיד

טעויות קורות לכולם. זה לא שאלה של אם, אלא של מתי. השאלה האמיתית היא לא איך להימנע מטעויות - זה בלתי אפשרי - אלא מה לעשות כשהן קורות. אחרי שנים של טעויות (וטעויות גדולות, תאמינו לי), למדתי כמה עקרונות ...

ישבתי על ספסל בפארק ובכיתי. לא בכי שקט, מנומס, אלא בכי אמיתי - מהסוג שגורם לאנשים להתרחק. לא היה אכפת לי. העולם שלי התמוטט באותו שבוע ולא היה לי כוח להעמיד פנים יותר. פיטרו אותי מהעבודה אחרי שלוש שני...

עמדתי בתור לקופה בסופר אחרי יום עבודה ארוך ומתיש. הסוג של יום שבו כל דבר קטן מעצבן - הפקק בדרך, המייל מהבוס, הקולגה שלא הפסיק לדבר על עצמו. רציתי רק לשלם ולחזור הביתה, לסגור דלת ולשכוח מהעולם. לפניי ...

בגיל חמישים ושש החלטתי ללמוד לנגן בפסנתר. כל החיים רציתי, אבל תמיד היו תירוצים - אין זמן, אין כסף, מאוחר מדי. ואז יום אחד הבנתי שהתירוצים האלה יהיו תמיד שם, אם אני אתן להם. אז הפסקתי להקשיב. התגובות ...

השעה הייתה שלוש וחצי בלילה כשהתעוררתי צמאה. הבית היה שקט לחלוטין, רק המקרר זמזם בחשיכה. קמתי מהמיטה בזהירות כדי לא להעיר אף אחד, והלכתי למטבח לשתות מים. בדרך חזרה עברתי ליד החלון של הסלון, וכמו תמיד ה...

גדלתי בבית שבו גברים לא בוכים. אבא שלי היה מהדור הישן, מהאנשים שחושבים שרגשות זה דבר שנשים עושות. "תהיה גבר," הוא אמר כל פעם שעיניי התלחלחו. "תתגבר לבד," הוא אמר כל פעם שהייתי צריך עזרה. הפנמתי את המס...

שנים נשאתי אשמה כבדה. על דברים שעשיתי, על אנשים שפגעתי, על הזדמנויות שפספסתי. כל לילה לפני השינה המוח היה מריץ את אותם סרטים - הרגעים המביישים, המילים הרעות, הבחירות הלא נכונות. כאילו הייתי בית משפט פ...

גיליתי את זה במקרה, בערך בגיל שלושים. כל החיים הייתי מדבר - תמיד היה לי מה להגיד, תמיד הייתי מחכה לתורי לדבר, תמיד הייתי עסוק בלנסח את המשפט הבא בראש במקום להקשיב למה שנאמר. ואז יום אחד מישהי אמרה לי ...

הבוס שלי היה ידוע בכל החברה כאדם קשוח. לא מראה רגשות, לא סובל תירוצים, דורש תוצאות. כולנו קצת פחדנו ממנו, ואף אחד לא העז לעמוד מולו. הוא היה מהסוג שנכנס לישיבה ואתה יודע מיד שצריך להיות מוכן עם תשובות...