אחרי התאונה, הרופאים אמרו שלא אלך יותר. לא האמנתי להם.התחלתי בפיזיותרפיה. כל יום, צעד קטן. כואב, מתסכל, אבל לא ויתרתי.היום אני רץ מרתון. ההחלמה הייתה ארוכה, אבל הגוף והנפש שלי הוכיחו שהכל אפשרי.

אבא יקר, אני כותב לך מכתב שאתה לעולם לא תקרא. לא בגלל שאתה מת - אני לא יודע אם אתה מת או חי. פשוט לא יודע איפה אתה, מי אתה, או למה הלכת כשהייתי בן שנתיים. אמא אף פעם לא סיפרה לי הרבה עליך. יש תמונה ...

הוא נראה כועס כל הזמן. הקולגה שכולם נמנעו ממנו. גם אני.יום אחד ישבתי לידו בהפסקה ושאלתי איך הוא. ואז הוא התפרק. סיפר על האישה החולה, על הילדים, על הפחד.מאז אני מבין - מאחורי כל התנהגות יש סיפור. לפני ...

החרדה שלטה בי שנים. לא יכולתי לצאת מהבית, לפגוש אנשים, לחיות.התחלתי טיפול, למדתי לנשום, למדתי להכיר את הפחדים שלי.היום החרדה עדיין שם, אבל היא לא שולטת בי יותר. מצאתי שלום פנימי שלא ידעתי שקיים.

השכן שלי היה פליט. ברח מהמלחמה במדינה שלו. כולם בבניין התעלמו ממנו.התחלתי לדבר איתו. שמעתי את הסיפור שלו. על הבית שאיבד, על המשפחה שנשארה מאחור.היום הוא החבר הכי טוב שלי. והוא לימד אותי שכולנו בני אדם...

היה זה רגע פשוט. ישבתי בפארק, השמש חיממה את הפנים שלי, וציפור נחתה לידי.היא הסתכלה עליי, אני הסתכלתי עליה, ופתאום הרגשתי שלמות מוחלטת. שום דבר לא חסר.לפעמים האושר מגיע ברגעים הכי פשוטים.

כשנכשלתי, רציתי להיעלם. להתחבא מהעולם ומהבושה.אבל למדתי שכישלון הוא חלק מהדרך. כולם נכשלים. ההבדל הוא מה עושים אחרי.קמתי, ניערתי את האבק, והתחלתי מחדש. וזה מה שאני ממליץ לכל אחד - אל תפסיק לנסות.

הדיכאון היה כמו בור שחור שבלע אותי. לא רציתי לקום, לאכול, לחיות.הדרך החוצה הייתה ארוכה. תרופות, טיפול, תמיכה של אנשים אהובים.היום אני במקום אחר. עדיין יש ימים קשים, אבל אני יודע שאני יכול לעבור אותם. ...

איבדתי את עצמי בתוך ציפיות של אחרים. ניסיתי להיות מה שכולם רצו, ושכחתי מי אני.לקח זמן, אבל לאט לאט מצאתי את הדרך חזרה. התחלתי לעשות דברים שאני אוהב, להקשיב לקול הפנימי שלי.היום אני יותר אני מתמיד. וזו...